בפני בקשה לפטור מאגרה.
רקע וטענות הצדדים:
1. ביום 04.04.12 הגיש המבקש, שהינו אסיר, כתב תביעה כנגד הנתבעים, בגין אירוע דקירה שאירע ביום 27.05.05 בין כותלי הכלא, בו נפצע באופן חמור. לטענתו הנתבעים, סוהרים ומפקדים בשירות בתי הסוהר, ידעו כי נתבע 9, אף הוא אסיר, מתכוון לפגוע במבקש ולא פעלו על מנת למנוע זאת. לכתב התביעה צורפה הבקשה דנא, שהועברה לתגובת המדינה (באמצעות היועמ"ש - להלן-
"המשיבה") והמשיבים.
2. לטענת המבקש, יש לפטור אותו מאגרה בתביעה דנא, בשל מצבו הכלכלי והעדר הכנסות או נכסים. כמו כן, לשיטתו ההליך מגלה עילה נוכח טענותיו אודות התרשלות הממונים על בטחונו בכלא.
3. לטענת המשיבה, המבקש טוען טענות בעלמא ללא צירוף אסמכתאות. המבקש הגיש תביעה זהה לביהמ"ש השלום בחיפה (ת.א. 51414-03-12), וכן שתי תביעות זהות לבימ"ש השלום ברחובות (שנמחקו על ידי התובע לאחר תגובתה הראשונה של המדינה לבקשה זו). המבקש הינו תובע סדרתי, ומטרתו בהגשת התביעות המרובות היא התשת המדינה ובזבוז משאביה. יש לדחות את בקשת המבקש ולהטיל עליו הוצאות כבדות על מנת להרתיע אותו מלהגיש תביעות סרק ולבזבז את כספי הציבור.
המשיבים לא הגיבו.
דיון והכרעה:
תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 (להלן -
"התקנות"), קובעות בתקנה 2 את חובת תשלום האגרה:
"(א) המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין."
תקנה 14 עוסקת בפטור מתשלום האגרה:
"
(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.
"
אם כן, כאמור בתקנת המשנה, יש לבדוק שני תנאים מצטברים: האחד - חוסר יכולת לשאת בתשלום האגרה; והשני - קיומה של עילת תביעה. נקבע כי בבוא ביהמ"ש לבחון תנאים אלה, עליו לבצע איזון בין תכליות שני התנאים:
"נדרש איזון ראוי בין שני התנאים, שלו מספר תכליות: מחד, ניתן משקל לזכות הגישה של בעל דין לערכאות גם כאשר אין הוא בעל אמצעים כספיים לכך; בצד ערך זה ניתן משקל גם לאינטרס הציבורי במניעת הליכי סרק, המכבידים על מערך ההליכים בבתי-המשפט, מביאים לבזבוז משאבים ציבוריים, ולפגיעה בלתי מידתית בצדדים מתדיינים המוטרדים לריק לבית המשפט (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 389-388)" (ראה: עע"א 5268/08
חיים מהרבנד נ' שירות בתי הסוהר (באר שבע), 15/04/2008, פורסם בנבו).
בעניין בקשות לפטור מאגרה המוגשות בתביעות אסירים נקבע:
"כאשר מדובר באסיר המרצה עונש מאסר ארוך ואין ראיות כי עומדים לרשותו משאבים כלכליים מחוץ לכלא, ההנחה המתבקשת היא כי יש לו קושי כלכלי בתשלום אגרה. כרטיס כספי של אסיר בכלא עשוי להוות נתון לכאורי המשקף את יכולתו הכספית. האינטרס הציבורי מצדיק כי אסיר, המתמודד עם קושי כספי בתשלום אגרה, לא ימצא את דלתות בית המשפט נעולות בפניו, במיוחד מקום שפנייתו לערכאות נועדה לברר את טענותיו בדבר דרך החזקתו במאסר, ולהגן על זכויותיו מקום שנטען לקיומם של תקלות וליקויים במערכת המשמורת. מצד שני, הטלת חובת תשלום אגרה על אסיר, ולו חלקית, מהווה מחסום חשוב מפני עתירות סרק וניצול בלתי ראוי של מערכות בתי המשפט. האינטרס הציבורי מצדיק הגנה על מערכת השיפוט מפני הליכים מיותרים, ומסייע להקצאה נאותה של משאבים ציבוריים להליכים הראויים לדיון ולהכרעה" (ראה: בשג"ץ 2044/06
מחמד עלאונה נ' שירות בתי הסוהר, 24/09/2007, פורסם בנבו).
ומן הכלל אל הפרט -
באשר לתנאי הראשון, המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר ממושך. עיון בתצהירו מעלה כי למבקש אין מקור הכנסה משום שאינו מועסק בתוך כותלי בית הסוהר, המבקש מוגדר כאסיר נצרך ואין הוא נתמך ע"י בני משפחתו או מכריו. עיון בכרטסת כספי האסיר שצורפה לבקשה, מוכיח כי מקור הכנסתו היחיד של המבקש הינה קצבת האסיר הנצרך.
עוד צרף המבקש לבקשה, החלטה קודמת בדבר פטור מאגרה מיום 25.09.11 שניתנה ע"י כב' הרשמת דנה כהן-לקח. החלטה זו, מהווה ראיה לכאורה בדבר חוסר יכולת המבקש לשאת בתשלום האגרה, כאמור בתקנה 14(ד)(1) לתקנות:
"(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: